יום רביעי

Who knows 8



ספירה ח' מי יודע


שמונה ימי מילה
פרשת משפטים

(כט) כֵּן תַּעֲשֶׂה לְשֹׁרְךָ לְצֹאנֶךָ שִׁבְעַת יָמִים יִהְיֶה עִם אִמּוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּתְּנוֹ לִי:

פרשת שמיני

(א) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי קָרָא מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל:

פרשת תזריע

(ג) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:

פרשת מצרע

(י) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח שְׁנֵי כְבָשִׂים תְּמִימִים וְכַבְשָׂה אַחַת בַּת שְׁנָתָהּ תְּמִימָה וּשְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְלֹג אֶחָד שָׁמֶן:

פרשת מצרע

(כח) וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר:
(כט) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד:

פרשת אמר

(כז) שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַיקֹוָק:

פרשת אמר

חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיקֹוָק:
(לה) בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:
(לו) שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיקֹוָק בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיקֹוָק עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:

פרשת אמר

 הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן:

פרשת נשא  נזיר

(י) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יָבִא שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד
פרשת נשא

(נד) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי נָשִׂיא לִבְנֵי מְנַשֶּׁה גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָה צוּר:

פרשת פינחס

(לה) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:

מלכים א ו

(לח) וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי כָּלָה הַבַּיִת לְכָל דְּבָרָיו וּלְכָל מִשְׁפָּטָיו וַיִבְנֵהוּ שֶׁבַע שָׁנִים:
מלכים א ח

(סה) וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם:
(סו) בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְקֹוָק לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:

או"ח יא:ד

אורך החוטים השמונה אין פחות מד' גודלים,
או"ח יא:יב

מנין חוטי הציציות בכל כנף, ארבעה כפולים שהם שמונה, ואם הוסיף, פסול. יחתוך ראשי החוטין הארבעה ויתחבם בכנף ויכפלם, ואז יהיו ח'.
או"ח יא:יד

יהיו כל הכרוך והקשרים רוחב ארבעה גודלים, והענף שמונה גודלים. הגה: ואם האריך הציצית, יראה ששלישיתו יהיה גדיל וב' חלקים ענף (רמב"ם פ"א).
או"ח שטז:ח

 שמונה שרצים האמורים בתורה, הצדן חייב
או"ח תסז:י

רנגולת מבושלת שנמצא בה בפסח חטה מבוקעת, מותר למוכרה לאינו יהודי, שאינה נמכרת יותר ביוקר בשביל החטה שנמצאת בתוכה. הגה: ובמדינות אלו נוהגין לשרוף הכל (וע"ל סימן תמ"ו סעיף ג'). ואם נמצאת ביום שמיני של פסח, מותר להשהותה עד אחר הפסח.
או"ח תפט:א

וביום שמיני יאמר: היום שמונה ימים שהם שבוע אחד ויום אחד (בעומר),
או"ח תצ:ח

מפטירין ביום שביעי וידבר דוד, וביום שמיני עוד היום בנוב לעמוד.
או"ח תקפ:ב

בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך והיה חשך בעולם שלשה ימים;
או"ח תרסז

 סוכה ונוייה אסורים גם בשמיני.
או"ח תרעא:ב

עד שבליל האחרון יהיו שמונה,
יו"ד כט

סעיף א
 שמונה מיני טריפות הן, וסימנם: ד"ן חנ"ק נפ"ש; דרוסה, נקובה, חסירה, נטולה, קרועה, נפולה, פסוקה, שבורה. (סימן זה הוא בסמ"ג דף קמ"א ע"ב וב"י לא הביאו).
יו"ד קמא:ח

לא יעשה תבנית מנורה. אבל עושה של חמשה קנים או של ששה או שמונה, אבל של שבעה לא יעשה
יו"ד קצז:ד

יכולה לטבול בשמיני מבעוד יום;
יו"ד רמט:ו

שמונה מעלות יש בצדקה, זו למעלה מזו: מעלה הגדולה שאין למעלה ממנה, המחזיק ביד ישראל המך ונותן לו מתנה, או הלואה, או עושה שותפות, או ממציא לו מלאכה כדי לחזק ידו שלא יצטרך לבריות ולא ישאל, ועל זה נאמר: והחזקת בו (במדבר כה, לה).
סנהדרין
דף סט (דוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ מוֹלִידִים בְּנֵי שְׁמֹנֶה שָׁנִים).
מְנָא לָן [דְּאוֹלִיד]? אִילֵימָא מִדִּכְתִיב, (ש"ב יא) "הֲלֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי", וּכְתִיב, (שם כג) "אֱלִיעָם בֶּן אֲחִיתֹפֶל הַגִּלֹנִי", וּכְתִיב, (שם יב) "וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָה, בַּעֲבוּר (כי) ה'" (אהבו), וּכְתִיב, (שם יג) "וַיְהִי לִשְׁנָתַיִם יָמִים, וַיִּהְיוּ גֹּזְזִים לְאַבְשָׁלוֹם", וּכְתִיב, (שם) "וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּר, וַיְהִי שָׁם שָׁלֹשׁ שָׁנִים", וּכְתִיב, (שם יד) "וַיֵּשֶׁב אַבְשָׁלוֹם בִּירוּשָׁלַיִם שְׁנָתַיִם יָמִים, וּפְנֵי הַמֶּלֶךְ לֹא רָאָה", וּכְתִיב, (שם טו) "וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים שָׁנָה, וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל הַמֶּלֶךְ, אֵלְכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת נִדְרִי אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לַה' בְּחֶבְרוֹן", וּכְתִיב, (שם יז) "וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת הַחֲמוֹר, [וַיָּקָם] וַיֵּלֶךְ אֶל בֵּיתוֹ, אֶל עִירוֹ, וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק", וּכְתִיב, (תהלים נה) "אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם".
וְתַנְיָא, כָּל שְׁנוֹתָיו שֶׁל דּוֹאֵג - אֵינָם אֶלָּא שְׁלֹשִׁים וְאַרְבַּע, וְשֶׁל אֲחִיתֹפֶל - אֵינָם אֶלָּא שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ.
כַּמָּה הַוְיָא לְהוּ? תְּלָתִין וּתְלָת, דַּל שֶׁבַע, דַּהֲוָה שְׁלֹמֹה - פָּשׁ לְהוּ עֶשְׂרִים וְשִׁית.
דַּל תַּרְתֵּי שְׁנֵי - לִתְלָתָא עִבּוּרֵי, אִישְׁתַּכַּח דְּכָל חַד וְחַד בִּתְמַנֵי אוֹלִיד.
מִמַּאי? דִּלְמָא תַּרְוַיְהוּ בְּתֵשַׁע אוֹלִיד, וּבַת - שֶׁבַע - אוֹלִיד בְּשִׁית, מִשּׁוּם דְּאִתְּתָא - בַּרְיָא הִיא.
תֵּדַע - דְּהָא הַוְיָא לָהּ וָלָד מֵעִיקָרָא.
אֶלָּא מֵהָכָא, (בראשית  יא) "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח, תֶּרַח הוֹלִיד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן", וְאַבְרָהָם גָּדוֹל מִנָּחוֹר - שָׁנָה, וְנָחוֹר גָּדוֹל מֵהָרָן - שָׁנָה, נִמְצָא אַבְרָהָם גָּדוֹל שְׁתֵּי שָׁנִים מֵהָרָן.
וּכְתִיב, (שם) "וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים" וְגוֹ'.
וְאָמַר רַבִּי יִצְחָק, יִסְכָּה - זוֹ שָׂרָה, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ "יִסְכָּה"? שֶׁסּוֹכָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְהַיְנוּ דִּכְתִיב, (שם כא) "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ".
דָּבָר אַחֵר, "יִסְכָּה" - שֶׁהַכֹּל סָכִין בְּיָפְיָהּ.
וּכְתִיב, (שם יז) "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק, וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ" וְגוֹ'.
כַּמָּה קָשִׁישׁ אַבְרָהָם מִשָּרָה? עֶשֶׂר שְׁנִין, וְקָשִׁישׁ מֵאֲבוּהָ - תַּרְתֵּין שְׁנִין.
אִשְׁתַּכַּח, כִּי אוֹלְדָהּ הָרָן לְשָׂרָה - בִּתְמַנֵי אוֹלְדָהּ.
מִמַּאי? דִּילְמָא אַבְרָהָם, זוּטָא דַּאֲחוּהָ הֲוָה, וְדֶרֶךְ חָכְמָתָן קָא חָשִׁיב לְהוּ? תֵּדַע, דְּקָא חָשִׁיב לְהוּ קְרָא דֶּרֶךְ חָכְמָתָן, דִּכְתִיב, (שם ה) "וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת".
"שֵׁם" גָּדוֹל מֵחָם - שָׁנָה, וְ"חָם" גָּדוֹל מִיֶּפֶת - שָׁנָה, נִמְצָא שֵׁם, גָּדוֹל מִיֶּפֶת - שְׁתֵּי שָׁנִים, וּכְתִיב, (שם ז) "וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ".
וּכְתִיב, (שם יא) "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם, שֵׁם בֶּן מְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד אֶת אַרְפַּכְשָׁד שְׁנָתַיִם אַחַר הַמַּבּוּל" -  בֶּן מֵאָה שָׁנָה? בַּר מְאָה וְתַרְתֵּין שְׁנִין הֲוָה? אֶלָּא - דֶּרֶךְ חָכְמָתָן קָא חָשִׁיב לְהוּ, הָכִי נַמִי - דֶּרֶךְ חָכְמָתָן קָא חָשִׁיב לְהוּ.
אָמַר רַב כָּהֲנָא, אַמְרִיתָהּ לִשְׁמַעְתָּא קַמֵּיהּ דְּרַב זְבִיד מִנְּהַרְדְּעָא, אָמַר, אַתּוּן, מֵהָכָא מַתְנִיתוּ לָהּ, אֲנָן, מֵהָכָא מַתְנִינָן לָהּ, (שם י) "וּלְשֵׁם יֻלַּד גַּם הוּא, אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל", [יֶפֶת] - הַגָּדוֹל שֶׁבְּאֶחָיו [הֲוָה].
אֶלָּא מְנָא לָן? מֵהָכָא, (שמות לח) "וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה".
וּכְתִיב, (ד"ה א ב) "וַתָּמָת עֲזוּבָה, (אֵשֶת כָּלֵב) וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר".
וְכִי עָבַד בְּצַלְאֵל מִשְׁכָּן, בַּר כַּמָּה הֲוָה? בַּר תְּלֵיסַר (שני), דִּכְתִיב, (שמות לו) "אִישׁ אִישׁ מִמְּלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר הֵמָּה עֹשִׂים", וְתַנְיָא, שָׁנָה רִאשׁוֹנָה - עָשָׂה מֹשֶׁה מִשְׁכָּן, שְׁנִיָּה - הֵקִים מִשְׁכָּן וְשָׁלַח מְרַגְּלִים, וּכְתִיב, (יהושע יד) "בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד ה' וְגוֹ'.
וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמֹנִים שָׁנָה".
כַּמָּה הַוְיָא לְהוּ? אַרְבָּעִים, דַּל אַרְבֵּיסַר - דַּהֲוָה בְּצַלְאֵל, פָּשׁוּ לְהוּ עֶשְׂרִין וְשִׁית, דַּל תַּרְתֵּי שְׁנֵי - דִּתְלָתָא עִבּוּרֵי, אִישְׁתַּכַּח דְּכָל חַד וְחַד, בִּתְמַנֵי אוֹלִיד

או"ח תכח:ז

 ח' פסוקים אחרונים שבתורה, אין מפסיקין בהם אלא יחיד קורא את כולם.

משנה ברורה לחלקן לשני קרואים והטעם דיש בהן שינוי משאר ס"ת דיהושע כתבן ואפילו למ"ד דמשה כתבן בדמע הואיל שיש שינוי בהן שנכתבו בדמע נשתנו שלא לחלקן כשאר ס"ת.

בית יוסף בפרק הקומץ רבה (מנחות ל.) ח' פסוקין אחרונים שבתורה יחיד קורא אותם בבית הכנסת וכתבוהו הרי"ף (יב.) והרא"ש (סי' ב) בפרק הקורא עומד
ופירש"י אדם אחד קורא ואין מפסיק בנתיים כדי לעמוד אחר ולקרות וכן פירש הרא"ש בשם ר"ת (תוס' מנחות שם ד"ה שמנה)
אבל מלשון הרמב"ם נראה שמפרש דקורין אותם בפחות מי' שהרי כתב בפרק י"ג מהל' תפלה (ה"ו) ח' פסוקים שבסוף התורה מותר לקרות אותם בבית הכנסת בפחות מי' אע"פ שהכל תורה הוא ומשה מפי הגבורה אמרה הואיל ומשמעם אחר מיתת משה הרי נשתנו ולפיכך מותר ליחיד לקרות אותן:





אין תגובות:

Counter

אירעה שגיאה בגאדג'ט זה