(א) וישמע הכנעני - שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכו', כדאיתא בר"ה (דף ג א). ועמלק מעולם רצועת מרדות לישראל, מזומן בכל עת לפורענות:
יושב הנגב - זה עמלק, שנאמר (במדבר יג, כט) עמלק יושב בארץ הנגב. ושנה את לשונו לדבר בלשון כנען, כדי שיהיו ישראל מתפללים להקב"ה לתת כנענים בידם והם אינם כנענים, ראו ישראל לבושיהם כלבושי עמלקים ולשונם לשון כנען, אמרו נתפלל סתם, שנאמר אם נתון תתן את העם הזה בידי:
דרך האתרים - דרך הנגב שהלכו בה המרגלים שנאמר (במדבר יג, כב) ויעלו בנגב. דבר אחר דרך האתרים דרך התייר הגדול הנוסע לפניהם, שנאמר (במדבר י, לג) דרך שלשת ימים לתור להם מנוחה:
וישב ממנו שבי - אינה אלא שפחה אחת: רש"י פרשת חקת
ט"ז אורח חיים סימן תרכה
כתב הטור תלה הכתוב מצות סוכה ביציאת מצרים וכן הרבה מצות כו' נראה כוונת רבינו שעשה ממצות סוכה פרט יותר משאר מצות וכן במ"ש אח"כ והסוכות שאומר הכתוב כו' דמשמע שיש בזה קשר למה שכתב קודם לזה הוא בדרך זה דאיתא פלוגתא בפ"ק דסוכה ר"ע ס"ל סוכות ממש קאמר קרא שהושיבם הקב"ה בשעת יציאת מצרים ור"א ס"ל ענני כבוד הקיפם ונראה דיש חילוק בפי' הפסוק ביניהם דלר"ע אין רבותא באותן הסוכות א"כ מה זכרון יהיה בדבר אלא ודאי הזכרון שאז יצאנו ממצרים ונמצא עיקר תכלית סוכ' שלנו לזכור י"מ אבל לר"א הוה הזכיר' על נס אחר דהיינו הקפת ענני כבוד אלא שתלה הכתוב המצוה בי"מ כמו שאר מצות כגון מצות ציצית שיש בה י"מ וזה פשוט שאין גוף מצות ציצית להזכיר י"מ אלא שהכתוב ייחס המצו' אחר י"מ ורבינו רוצה לסתום כר"א כמו שפרש"י בחומש כר"א וכ' שם הרא"ם בפ' אמור שטעם רש"י דמשמע שהי' פועל אלהי באותן סוכות וז"ד רבינו כאן שכתב שתל' הכתוב מצות סוכה בי"מ וכן הרב' מצו' פי' שאין עיקר המצו' כדי להזכי' י"מ דאל"כ לא הל"ל תלה הכתוב אלא הל"ל צוה אותנו מצו' סוכ' כדי להזכיר י"מ אלא ודאי המצו' בשביל נס אחר אלא שתלה מצוה זו בי"מ כמו בהרבה מצות שאין בהם אלא התליי' בי"מ לא שזה טעם המצו' וא"כ קשה מה ענין תלי' זו והשיב לפי שהוא דבר שראינו בעינינו כו' ויש כאן הרגש' גדול' אדונינו ב"ה ויראתו תהיה על פנינו לקיים המצוה וכמ"ש בפ' קדושים ככתוב הרבה פעמים אני ה' אלהיכם ופירש"י שרצונו ית' להראות המורא מי הוא הגוזר ופריך גבי סוכה לפי שאמרו בה מצוה קלה ע"כ אמר בל תהי קלה בעיניך שתדע מי הגוזר עליך שהוא בעל כח גדול ב"ה וכן איתא בר"פ א"נ במ"ש הכתוב י"מ בציצית וריבית ומשקול' אני הוא שהבחנתי בין טיפה של בכור כו' וכ"ה כאן הזהיר הכתוב שלא יהיה מצו' סוכה קלה בעינינו וע"כ שייך שפיר אחר מ"ש רבינו אח"כ והסוכו' הם ענני כבוד כו' דהיינו כר"א שזכרנו וזהו מצוה בפ"ע לא בשביל זכר י"מ כר"ע ואמר אח"ז ואע"פ שיצאנו ממצרים בחדש ניסן כו' דלר"ע שאומר שעיקר המצו' לזכור י"מ לק"מ דזכיר' זו זמנה כל השנה ורצה הוא ית' שנזכיר זה ביחוד ב"פ בשנה א' בפסח בתחלת הקיץ וא' בתשרי תחילת החורף משא"כ לר"א דאמר לזכו' ענני כבוד שהית' לאבותינו אין זה זמן הענני כבוד ההם ע"כ תי' רבינו דבזה יראה לכל שמצות מלך ב"ה הוא כנ"ל נכון מאוד:
מגן אברהם סימן תרכה
ויכוין בישיבתה שציונו הקב"ה לישב בסוכה זכר לי"מ (ב"ח):
א לתקן - היינו לבנותה כולה כ"ה במהרי"ל:
ביאור הגר"א אורח חיים סימן תרכה
סעיף א
בסוכות כו'. כר"א שם י"א ב' ואע"ג דר"ע פליג עליה ולכאורה ר"י שם ס"ל כוותיה מדהוצרך ללמוד מפסוק אחר וכן כל האמוראים שם אבל בירושלמי שם מ' דגם ר"י ס"ל כר"א דגרסי' שם א"ר יוחנן כתיב באספך מגרנך ומיקבך מפסולת שבגורן ושביקב את עושה לך סכך רשב"ל אומר ואיד יעלה מן הארץ אמר רבי תנחומא דין כדעתיה ודין כדעתיה ר' יוחנן דו אמר עננים מלמעלה היו דו יליף לה מאספך רשב"ל אמר עננים מלמטן היו דו יליף לה מעננים כו' ע"ש וכן בב"ר פליגי שם בפי"ג ר"י ורשב"ל ר' יוחנן אמר אין עננים אלא מלמעלן שנא' וארו עם ענני שמיא רשב"ל אומר אין עננים אלא מלמטן שנא' מעלה נשיאים מקצה הארץ כו' ע"ש ועתוס' שם ד"ה בפסולת כו' וכן בת"א מתרגמינן ארי במטלת עננין כו' וכן איתא במ"ר בכמה מקומות ומהן שם אמר הקב"ה לאברהם אבינו אתה אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני פורע לבניך שנא' פרס ענן למסך הרי במדבר בארץ מנין כתיב בסוכות תשבו שבעת ימים לע"ל מניין שנא' וסוכה תהיה לצל יומם כו' וכן במכילתא פ' בשלח ע"ש וערש"י בריש סוכה ב' ב' ד"ה ההוא:
מצוה הבאה כו'. מכילתא פ' בא ושמרתם את המצות רבי יאשיה אומר אל תקרא כן אלא ושמרתם את המצות כשם שאין מחמיצין את המצות כך אל יחמיצו את המצו' אלא אם באת מצוה לידך עשה אותה מיד והביאו רש"י במגילה ו' ב' וביומא ל"ג א' וע' פ"ד דנזיר כ"ג ב' ובב"ק ל"ח ב' ובהוריות י"א ושאר מקומות:
ברכי יוסף אורח חיים סימן תרכה
א. הם ענני כבוד שהקיפום וכו'. יש לחקור מה טעם מפק'ד פקי'ד והוא יתברך, לעשות זכר לענני כבוד, ולא פקדנ'ו אבא עילאה לעשות זכר למן והבאר, דבמעמד שלשתן נתונים המה ממדבר מתנה. וכבר הארכתי בזה בספרי הקטן מדרשותי ראש דוד פרשת אמור בס"ד.
ב. הגה. ומצוה לתקן הסוכה אחר יוה"כ מיד וכו'. מדברי הרב אליה זוטא מוכח דאין לעשות הסוכה קודם יוה"כ, ואסמכיה אמאי דאתמר במדרשא (ילקוט, אמור, רמז תרנג) אמר ר"א למה אנו עושין (סוכות) {סוכה} אחר יוה"כ. ע"ש. אמנם עיני ראו דהמדקדקים עושים הדפנות ועצי הסכך קודם יוה"כ, ובמוצאי יה"כ מניחין הסכך, אם לא (כלו) {כולו} מקצתו.
שערי תשובה סימן תרכה
[א] ומצוה כו' - ובא"ר משמע שאין לתקן הסוכה מכל וכל קודם יוה"כ ומפרש עפ"י המדרש למה אנו עושין סוכות אחר יוה"כ שמא יצא דינינו לגלות כו' ע"ש והוא סמך בעלמא דודאי מה שהסוכה היא דוגמת גלות אינו רק מחמת הישיבה אבל לא העשיה וא"כ אדרבא היה טוב להקדים מטעם שכ' שמצוה זו שעשה הסוכה תצטרף להכריע לכף זכות כמ"ש הלבוש לענין קידוש הלבנה וע' בבר"י כ' שהמדקדקים עושים הדפנות ועצי הסכך קודם יוה"כ ובמוצאי יוה"כ מניחי' הסכך אם לא כולו מקצתו ע"ש וע' בספר אור צדיקים להר"מ פאפרש שיש להרבות בצדקה ערב סוכות ומהרח"ו היה מחלק הקופה לעניים ערב סוכות (ע' בפרע"ח טעם הדבר) וטוב להדליק ז' נרות בסוכה נגד ז' צדיקים כו' ע"ש והביאו בק"א למח"ב וכ' באר יעקב בח"מ סי' ח' דאה"נ דקי"ל כיון שנתמנה פרנס על הצבור אסור לעשות מלאכה בפני ג' מ"מ סוכה שרי וע' בקידושין פ' יו"ד יוחסין ובליקוטי מהרי"ל:
משנה ברורה סימן תרכה
(א) כי בסוכות הושבתי וכו' הם ענני כבוד וכו' - ודוגמא לזה ציונו לעשות סוכות כדי שנזכור נוראותיו ונפלאותיו ואע"פ שיצאנו ממצרים בחודש ניסן לא ציונו לעשות סוכות באותו זמן לפי שהוא ימות הקיץ ודרך כל אדם לעשות סוכות לצל ולא היתה ניכרת עשייתינו שהם במצות הש"י ולכן ציוה אותנו שנעשה בחודש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו לביתו ואנחנו יוצאין מן הבית לישב בסוכה בזה מראה שהוא עושה לשם מצות הש"י [טור]. וכתבו האחרונים שיכוין בישיבתה שצונו הקב"ה לישב בסוכה זכר ליציאת מצרים וגם זכר לענני כבוד שהקיפן אז עלינו להגן עלינו מן השרב והשמש. וכל זה לצאת ידי המצוה כתקונה הא דיעבד יוצא כל שכיון לצאת לבד [פמ"ג]:
(ב) ומצוה לתקן הסוכה מיד וכו' - אף דכבר כתבו לעיל בסוף סימן תרכ"ד התם בלילה התחלה בעלמא ולמחרת מתקן כולה אם אפשר גם שם איירי לענין מדקדק במעשיו יתחיל דבר מה בסוכה מיד בלילה ומי שאין מדקדק עכ"פ ביום המחרת אחר יציאה מביהכ"נ יתחיל ויגמור כולה אם אפשר ואפילו הוא ע"ש עד חצות ואחר זה י"ל דאסור [פמ"ג]:
רז כי בסוכות הושבתי, לר"א סוכות ממש ולר"ע ענני כבוד ומובא בסוכה (דף ז). וכן במכלתא על ויסעו מסוכות, ושם אומר שלר"ע היו שבעה עננים ור' יהודה אומר י"ג, ומבואר שלר' יאשי' דאמר ד' ולרבי דא' שתי עננים היו. ס"ל סוכות ממש וי"ל שהטעמים שנאמר בריש סוכה תלוים בזה, למ"ד משום דלא שלטה בי' עינא ס"ל ענני כבוד היו, ולמ"ד דירת עראי, סוכות ס"ל ממש. כי למ"ד סוכות ממש ר"ל שהדורות הבאים בל ירים לבבם בעת האסיף שמלאו בתיהם טוב ויחשבו העולם הזה לבית חייהם ותכליתם, ידעו וישימו על לב כי בסוכות הושבתי את ב"י להעיר אזן שעה"ז מלון אורחים ודירת עראי, וכן יצאו מדירת קבע אל דירת עראי שזה רמז הסוכה כמ"ש חכמי לב. ולמאן דא' ענני כבוד ר"ל שישאו עיניהם מן האדמה אשר עסקו בה לעבדה ולאסף תבואתה, אל השמים ששם שרשם בקדש, ולתכלית זה סכך עליהם בענני הכבוד במדבר, ובגמ' (דף יא) גרס בהפך שרא"א ענני כבוד ורע"א סוכות ממש, ולפ"ז י"ל שר"א ור"ע אזלי לשיטתם דר"א ס"ל סוכה דירת קבע ור"ע ס"ל דירת עראי כמש"ש (דף ז). אמנם למ"ש למעלה שר' יאשי' ורבי במכלתא שס"ל שהיו רק ד' או ב' עננים ע"כ ס"ל סוכות ממש. והם ס"ל ג"כ דסוכה דירת קבע בעינן אאל"כ וע"כ דלא תליא זה בזה, ולכל הטעמים גם הסוכה ככל המועדים לזכרון יצ"מ. ובכל דבר יש חומר וצורה ותכלית, למשל בלחם יש ג' ראשיות שלעומתם ג' מצוות שנקראו ראשית, עת נגמרה התבואה נגמר החומר והראשית היא מצות בכורים. עת נתמרח בכרי נגמרה צורת הלחם והראשית הוא מצות תרומה. ועת נתגלגלה העסה נגמר התכלית והראשית היא מצות חלה, וכמ"ש ב"ר (פ"א) בראשית בזכות בכורים תרומה חלה עיי"ש, וכן העם הזה בעת יצ"מ נגמר המדרגה שהיא בערך החומר במה שהוציאם מבית עבדים. וצוה לאכל לחם עוני חומר בלא צורה, ועומר מן השעורים ובחג השבועות נגמרה מדרגת הצורה ע"י קבלת התורה וצוה להביא שתי הלחם חמץ מחטים שנגמר צורת הלחם. ובסכות רמז אל התכלית שהיא העה"ב. וכמ"ש בספרי עקב ובברכות (דף ה) ג' מתנות טובות וכו' ע"י יסורין. תורה וא"י ועה"ב. א"י נגד החומר ותורה נגד הצורה ועוה"ב נגד התכלית, ואכמ"ל יותר:
מלבי"ם ויקרא פרק ט
ושחמתה מרובה מצלתה פסולה.
תנו רבנן: חמתה - מחמת סיכוך, ולא מחמת דפנות. רבי יאשיה אומר: אף מחמת דפנות.
אמר רב יימר בר שלמיה משמיה דאביי: מאי טעמא דרבי יאשיה - דכתיב +שמות מ+ וסכת על הארון את הפרכת. פרכת מחיצה, וקא קרייה רחמנא סככה. אלמא: מחיצה כסכך בעינן.
ורבנן: ההוא דניכוף ביה פורתא, דמחזי כסכך.
אמר אביי:
רבי, ורבי יאשיה. ורבי יהודה, ורבי שמעון ורבן גמליאל, ובית שמאי ורבי אליעזר, ואחרים, כולהו סבירא להו: סוכה דירת קבע בעינן.
1. רבי - דתניא, רבי אומר: כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות - פסולה.
2. רבי יאשיה - הא דאמרן. רבי יהודה - דתנן: סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה - פסולה, רבי יהודה מכשיר.
3. ורבי שמעון - דתניא: שתים כהלכתן שלישית אפילו טפח.
4. רבי שמעון אומר: שלש כהלכתן, ורביעית אפילו טפח.
5. רבן גמליאל - דתניא: העושה סוכתו בראש העגלה או בראש הספינה, רבן גמליאל פוסל, ורבי עקיבא מכשיר.
6. בית שמאי - דתנן; מי שהיה ראשו ורובו בסוכה, ושולחנו בתוך הבית, בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין.
7. רבי אליעזר דתנן: העושה סוכתו כמין צריף, או שסמכה לכותל, רבי אליעזר פוסל לפי שאין לה גג, וחכמים מכשירין.
8. אחרים - דתניא, אחרים אומרים: סוכה העשויה כשובך - פסולה, לפי שאין לה זויות.
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף ז עמוד ב
ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה מרעמסס לסכות מאה ועשרים פרסה מהלך ארב' מיל פרסה הולך קולו של משה מהלך ארבעים יום ואל תתמה שהרי כתוב ויאמר יי' אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם וגו' והיה לאבק על כל ארץ מצרים (שמות ט ח - ט) והרי דברים ק"ו ומה אם אבק שאין דרכו להלך הלך מהלך ארבעים יום ק"ו לקול שדרכו להלך כהרף עין נסעו בני ישראל מרעמסס לסוכות לקיים מה שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו' (שם /שמות/ יט ד): סוכותה. סוכות ממש היו דכתיב ויעקב נסע סוכתה (בראשית לג יז) דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים אין סוכות אלא מקום שנאמר ויסעו מסוכות ויחנו באיתם (במדבר לג ו) מה איתם מקום אף סוכות מקום. רבי עקיבא אומר אין סוכות אלא ענני כבוד שנאמר וברא ה' על מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה (ישעיה ד ה) אין לי אלא לשעבר לעתיד לבא מנין ת"ל וסוכה תהיה לצל יומם מחורב וגו' ואומר ופדויי ה' ישובון ושמחת עולם על ראשם (שם /ישעיה/ לה י) רבי נחמיה אומר סוכותה לפי שצריך למד מתחלתו נותן לו הא בסופו: כשש מאות אלף רגלי כששים ריבוא דברי רבי ישמעאל שנאמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב וגו' (שיר השירים ג ז,ח) הנה מטתו של מי שהשלום שלו ששים ריבוא גבורים מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה וגו' על כן יאמר בספר מלחמות ה' (במד' כא יד) וכתיב יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם לעשות נקמה בגוים ואומר לאסור מלכיהם בזיקים ואומר לעשות בהם משפט כתוב הדר וגו' (תלים /תהלים/ קמט ה - ט): לבד מטף לבד מנשים וקטנים ר' יונתן אומר לבד מטף לבד מנשים טף וזקנים.
מכילתא דרבי ישמעאל בא - מסכתא דפסחא פרשה יד
(לז) ויסעו בני ישר' מרעמסס סכותה. מרעמסס לסוכות מאה ועשרים מיל והיה קולו של משה הולך מהלך ארבעים יום ואל תתמה שהרי כבר נאמר ויאמר ייי אל משה ואל אהרן קחו לכם מלא חפניכם וגו' (שמ' ט ח) והרי דברים קל וחומר ומה אבק שאין דרכו להלך <הרי הוא הולך מהלך ארבעים יום קול שדרכו להלך> על אחת כמה וכמה. סוכותה ר' עקיבה אומ' סוכות ממש עשו להן בסוכות ר' אליעזר אומ' סוכות ענני כבוד באו וחנו על גגי רעמסס מושלו משל למה הדבר דומה לחתן שהביא אפריון לפתח ביתה של כלה כדי שתכנס לו מיד. ר' נחמיה אומ' סוכותה שכל מקום שצריך ליתן לו למד בתחילתו תן לו הי בסופו כשש מאות אלף אומיד הין חסיר הין יתר אבל בפרט מה הוא אומ' שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים (במ' א מו) ר' אומ' הרי הוא אומ' ויכו מהם אנשי העי וגומ' (יהו' ז ה) שמה מה היו אם שלשים ושבעה היה להן ליאמר אם שלשים וחמשה היה להן ליאמר מה ת"ל כשלשים וששה מלמד שהיו שקולין כנגד כל ישראל. כיוצא בו אתה אומ' ויבא אתי אל חצר בית ייי הפנימית אל פתח היכל ייי וגו' (יחז' ח טז) שמה מה היו אם עשרים וארבעה היה להן ליאמר אם עשרים וש[ש]ה היה להן ליאמר מה ת"ל כעשרים וחמשה מלמד שהיו שקו[לין כנ]גד כל יש'. רגלי עו[שה מלחמה.] [גב]רים חו[ץ מנשי]ם לב[ד מטף מל]מד שעשו עמהן פ[חות מבן] [עשרים שנה]. סל' פ[סו']
מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יב
פרק טז ולקחתם לכם רבי יהודה אומר נאמרה כאן לקיחה ונאמרה להלן לקיחה, מה לקיחה האמור' להלן אגודה אף כאן אגודה, וחכמים אומרים אף על פי שאינו אגוד כשר. (ב) ולקחתם לכם כל אחד ואחד, לכם משלכם ולא את הגזול, מיכן אמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום טוב הראשון של חג בלולבו של חבירו אלא א"כ רצה נותנו מתנה לחבירו וחבירו לחבירו אפילו הן מאה, מעשה ברבן גמליאל והזקינים שהיו באים בספינה ולא נמצא לולב כי אם ביד רבן גמליאל בלבד, ונתנו רבן גמליאל מתנה לרבי יהושע ורבי יהושע לרבי אלעזר בן עזריה ורבי אלעזר בן עזריה לרבי עקיבא וכולם יצאו ידי חובתם. (ג) ביום ולא בלילה, ביום הראשון ואפילו בשבת, ביום הראשון אין דוחים את השבת אלא על יום טוב הראשון בלבד. (ד) פרי עץ את שטעם עצו דומה לפיריו זה אתרוג, בן עזאי אומר הדר הדר באילנו משנה לחברתה. (ה) וכפות תמרים, רבי טרפון אומר כפות ואם פרוד יכפתינו. (ו) וענף עץ עבות את שענף עצן דומה לקליעה זה הדס וערבי נחל אין לי אלא של נחל של בעל ושל הרים מנין תלמוד לומר וערבי נחל, אבא שאול אומר ערבי נחל שתים ערבה ללולב וערבה למקדש. (ז) רבי ישמעאל אומר פרי עץ הדר אחד, וכפות תמרים אחד, וענף עץ עבות שלשה, וערבי נחל שתים, שתי דליות ואחד שאין קטום רבי טרפון אומר אפילו שלשתם קטומים, רבי עקיבא אומר פרי הדר אחד וכפות תמרים אחד כך הדס אחד וערבה אחת, רבי אלעזר אומר יכול אף האתרוג יהיה עמהם בכלל אגודה, וכי נאמר פרי עץ הדר וכפות הא כיצד אתרוג לעצמו הללו אגודה לעצמם. (ח) ומנין שמעכבים זה את זה שנ' ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל מלמד שהם מעכבים זה את זה. (ט) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים, ולא בגבולים כל שבעה, ומשחרב בית המקדש התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהיה לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש, ושיהיה יום הנף כולו אסור.
פרק יז וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים, לפי שנאמר שבעת ימים תחוג לה' אלהיך, יכול יטעון חגיגה כל שבעה תלמוד לומר אותו, יום אחד בלבד. (ב) ואם כן למה נאמר שבעת ימים בתשלומים כל שבעה. (ג) ומנין שאם לא חג ביום טוב הראשון של חג חוגג את כל הרגל ויום טוב האחרון ת"ל בחודש השביעי (תחגהו) [תחגו אותו], יכול אם לא חג ברגל חוגג אחר הרגל ת"ל (תחגוהו) [תחגו אותו], במועד אתה חוגג, ואי אתה חוגג חוצה לו. (ד) בסוכות, ולא בסוכה שבתוך הבית, ולא בסוכה שתחת האילן, ולא בסוכה שתחת סוכה, רבי יהודה אומר אם אין דיורים בעליונה התחתונה כשירה. (ה) תשבו, ואין תשבו אלא כעין תדורו, מיכן אמרו אוכל בסוכה, שותה בסוכה, ומטייל בסוכה, ומעלה כליו בסוכה, ימים, אין לי ימים, לילות מנין הריני דן נאמר כאן שבעה ונאמר שבעה באוהל מועד, מה שבעה האמור באוהל מועד עשה בהם לילות כימים, אף שבעה האמורים כאן נעשה בהם הלילות כימים. (ו) או לכה לדרך זה, נאמר כאן שבעה ונאמר שבעה בלולב מה שבעה אמורים בלולב לא עשה בהם את הלילות כבימים, אף שבעה האמורים כאן לא נעשה בהן את הלילות כבימים. (ז) נראה למי דומה דנין שבעה שהם תדירים כל היום משבעה שהם תדירים כל היום ואל יוכיחו שבעה שבלולב שאינן תדירים כל היום. (ח) או לכה לדרך זו דנין שבעה שהם מנהג לדורות משבעה שהם מנהג לדורות, ואל יוכיחו שבעה שבאהל מועד שאין מנהג לדורות, תלמוד לומר תשבו שבעת ימים תשבו שבעת ימים לגזירה שוה, מה תשבו שבעת ימים שנאמר באהל מועד עשה בהם את הלילות כימים, אף תשבו שבעת ימים אמורים כאן נעשה בהם את הלילות כימים. (ט) אזרח, זה אזרח, האזרח, (לרבות) [להוציא] את הנשים, כל האזרח לרבות את הקטנים, בישראל, לרבות גרים ועבדים משוחררים. (י) ישבו בסוכות, בסוכות של כל דבר, שהיה רבי יהודה אומר והדין נותן שלא תהא סוכה אלא בארבעת המינים, ומה אם לולב שאינו נוהג בלילות כבימים אינו בא אלא בארבעת המינים, סוכה שהיא נוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תהא אלא מארבעת המינים, אמרו לו לרבי יהודה כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין, הא אם לא מצא מארבעת המינים ישב לו שלא בסוכה, והכתוב אומר ישבו בסוכות בסוכות של כל דבר. (יא) וכן עזרא אומר ואשר ישמעו ויעבירו קול בכל (מחניהם ובעריהם) [עריהם] ובירושלם לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סוכות ככתוב, למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים, רבי אליעזר אומר סוכות ממש היו, רבי עקיבא אומר בסוכות ענני כבוד היו, בהוציאי אותם מארץ מצרים, מלמד שאף הסוכה זכר ליציאת מצרים. (יב) וידבר משה את מועדי ה' אל (כל) בני ישראל, מלמד שהיה משה אומר להם לישראל הילכות הפסח בפסח והילכות עצרת בעצרת, והילכות החג בחג בלשון שהיה שומע בו בלשון הוא אומר להם לישראל, וכל פרשיות נאמרו בענין אחד, רבי יוסי הגלילי אומר מועדי ה' נאמר ולא נאמרה שבת בראשית עמהם, בן עזאי אומר נאמרו מועדי ה' ולא נאמרה פרשת נדרים עמהם. (יג) רבי אומר מה תלמוד לומר וידבר משה את מועדי ה' אל כל בני ישראל לפי שלא למדנו אלא על הפסח ועל התמיד שידחו את השבת שנאמר בהם במועדו ושאר כל קרבנות הצבור מנין שנאמר אלה תעשו לה' במועדיכם לעומר ולקרב עמו, ולשתי הלחם ולקרב עמהם לא שמענו, וכשהוא אומר וידבר משה את מועדי ה' אל כל בני ישראל קבע מועד לכולם.
ספרא אמור פרשה יב
למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי. רבי אליעזר אומר סוכות ממש היו. רבי עקיבא אומר סוכות ענני כבוד היו. בהוציאי אותם מארץ מצרים. מלמד שאף הסוכה זכר ליציאת מצרים:
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת אמור דף סז עמוד ב
לז) ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה, לסוכות ולפי שצריך ל' בתחילתה הוטל לה ה' בסופה: ומתוך חלוקות רבותינו רבנן ור' עקיבא יש לפרש כי על שם המעשה קראו שם המקום סוכות, שמרעמסס לסוכות מהלך חמש מאות ועשרים מיל, וכיון שנסעו מרעמסס דהיינו בתוך ארץ מצרים כיסם הקב"ה בשבעת ענני כבוד, והיו מסובבין עליהם כסוכה, כדכתיב כי על כל כבוד חופה (ישעי' ד ה), וכה"א כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים (ויקרא כג מג), ואותו היום שנסעו מרעמסס הלכו תק"כ מיל, לקיים מה שנא' ואשא אתכם על כנפי נשרים (שמות יט ד), וכתיב יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו (דברים לב יא), וכיון שחנו לאותו המקום ראו שהיו מסתוככין בענני כבוד, ולכך קראו שם המקום סוכות: דכתיב ויסעו מסוכות ויחיו /ויחנו/ באיתם (במדבר לג ו), מה איתם מקום, דכתיב במדבר איתם (שם שם ח), אף סוכות מקום, ואפילו תימא ר' אליעזר דאמר סוכות ממש עשו להם במקום חנייתם לסוף תק"כ מיל, דכתיב הושבתי את בני ישראל (ויקרא כג מג), כדרך מלכים היושבים בסוכות, ולא כדרך עבדים שבורחין בהחבא, ואפ"ה על שם סוכות שעשו להם קראו שם המקום סוכות, ודומה לדבר ויעקב נסע סכותה וגו' (בראשית לג יז), הרי יש לך שני מקומות ששמן סוכות, אחד בין רעמסס ובין איתם, ואחד בארץ ישראל: כשש מאות אלף רגלי. דהיינו ששים רבוא דברי ר' ישמעאל: לבד מטף. לבד מטפי קטנים זכרים, וכשהוא אומר הגברים פרט לנשים:
שכל טוב (בובר) שמות פרק יב
למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל, ענני כבוד היו דברי ר' אליעזר. ר' עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם אמר הקב"ה לאברהם אבינו אתה אמרת יוקח נא מעט מים חייך שאני פורע לבניך. הדא הוא דכתיב אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר, הרי במדבר, בארץ מנין, דכתיב ארץ נחלי מים לעתיד לבא מנין, שנאמר והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים. אתה אמרת רחצו רגליכם חייך שאני פורע לבניך וארחצך במים, הרי במדבר, בארץ מנין, כתיב רחצו הזכו, לעתיד לבא מנין, שנאמר אם רחץ ה' את צואת בנות ציון אתה אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני פורע לבניך שנאמר פרש ענן למסך, הרי במדבר, בארץ מנין, כתיב בסוכות תשבו שבעת ימים, לעתיד לבא מנין, שנאמר וסוכה תהיה לצל יומם, ואל הבקר רץ אברהם חייך שאני פורע לבניך, שנאמר ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים, הרי במדבר, בארץ מנין, דכתיב ומקנה רב היה לבני ראובן, לעתיד לבא מנין שנאמר והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר, והוא עומד עליהם, וה' הולך לפניהם יומם, הרי במדבר, בארץ מנין, שנאמר אלהים נצב בעדת אל, לעתיד לבא מנין, שנאמר עלה הפורץ לפניהם:
ילקוט שמעוני תורה פרשת אמור רמז תרנה
תניא: +ויקרא כג+ בסוכות תשבו - סוכה של כל דבר, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר אין סוכה נוהגת אלא בארבעה מינים שבלולב. והדין נותן: ומה לולב שאין נוהג בלילות כבימים - אינו נוהג אלא בארבעת מינין, סוכה שנוהגת בלילות כבימים - אינו דין שלא תהא אלא בארבעת מינין? - אמרו לו: כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל - אינו דין, א מצא ארבעת מינין - יהא יושב ובטל, והתורה אמרה, בסכות תשבו שבעת ימים - סוכה של כל דבר. וכן בעזרא אומר +נחמיה ח+ צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבת (ועשו) +מסורת הש"ס: [לעשות]+ סכות ככתוב. ורבי יהודה סבר: הני - לדפנות, עלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות - לסכך. ותנן: מסככין בנסרין, דברי רבי יהודה. אלמא: סיב ועיקרא דדיקלא מינא דלולבא הוא, שמע מינה. ומי אמר רבי יהודה ארבעת מינין - אין, מידי אחרינא - לא, והתניא: סיככה בנסרים של ארז שיש בהן ארבעה טפחים - דברי הכל פסולה, אין בהן ארבעה טפחים - רבי מאיר פוסל, ורבי יהודה מכשיר. ומודה רבי מאיר שאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר - שמניח פסל ביניהן וכשירה! - מאי ארז - הדס; כדרבה בר רב הונא, דאמר רבה בר רב הונא, אמרי בי רב: עשרה מיני ארזים הן, שנאמר +ישעיהו מא+ אתן במדבר ארז שטה והדס וגו'.
תלמוד בבלי מסכת סוכה דף לו עמוד ב
רבי יהודה אומר אין סוכה נוהגת אלא בארבעת מינין שבלולב - ולית ליה הא דדרשינן בפ"ק (דף יב.) באספך מגרנך ומיקבך בפסול ת גורן ויקב הכתוב מדבר ומ"מ מודה דאין מסככין בדבר המקבל טומאה אפילו מארבעת המינים כגון שעשה מהם כלי או פירות דקל דבעינן דומיא (דאויר) למ"ד ענני כבוד היו ולמאן דאמר סוכות ממש עשו להם ילפי מדאיתקש סוכה לחגיגה דלא שייך לאקשויי אי מה חגיגה בעלי חיים מאחר דלא מכשירין אלא מארבעת המינים והא דאיפליגו ר"מ ור' יהודה בפ"ק (דף יד:) בנסרים שאין בהם ד' וקתני ומודה ר"מ דאם יש בין נסר לנסר כמלא נסר שמניח פסל אחד ביניהן דמשמע פסל לשון פסולת הגורן ויקב כדפירש שם בקונטרס וקאמר דמודה לרבי יהודה לא בשביל שיכשיר רבי יהודה בפסולת גורן ויקב אי נמי מה שגזר ופסל מן האילן קרי ליה פסל.
תוספות מסכת סוכה דף לו עמוד בטז. כר' עקיבא מחברו. הלכה כר' עקיבא מחברו596, אפילו היה קודם לו597, ולפיכך הלכה כמותו נגד ר' חנינא סגן הכהנים598, ונגד רבן גמליאל599 ור' יהודה בן בתירא600 ור' אליעזר בן יעקב601 ור' יוסי הגלילי602 ור' יוחנן בן נורי603 ורבן שמעון בן גמליאל604 ור' שמעון בן יוחאי605. אבל אין הלכה כר' עקיבא כשהוא חולק עם חבריו606, אם לא במקום שמסתבר טעמו של ר' עקיבא607. ויש שכתבו שהלכה כמותו אף מחבריו608. אם הרבים שנחלקו על ר' עקיבא אינם עומדים בדעה אחת, אלא כל אחד יש לו דעה אחרת, אינם נקראים רבים, [טור רפו] ולדברי הכל הלכה כר' עקיבא609, ויש מי שכתב שאפילו אם הרבים סוברים כדעה אחת אלא שאין טעמיהם דומים, כיון שכל אחד בא עליו מטעם אחר, הלכה כר' עקיבא610. ויש שכתבו שאף אם רבים חלוקים עליו, אלא שלא נחלקו במקום אחד, הרי זה נקרא מחברו, והלכה כר' עקיבא611. סתם משנה החולקת על ר' עקיבא, הרי זה כרבים, ואין הלכה כר' עקיבא612, אבל כשהתלמוד מפרש שמשנה זו היא לדעת יחיד, הלכה כר' עקיבא613. יש מצדדים לומר כשר' עקיבא אומר לא בתורת דין אלא בתורת קנס אין אומרים הלכה כר' עקיבא מחברו614.
כשר' עקיבא נחלק עם רבו, ללשון אחד בתלמוד ר' יוחנן סובר הלכה כר' עקיבא מחברו ולא מרבו, וריש לקיש סובר אפילו מרבו615, וללשון שני הכל סוברים ולא מרבו, אלא שנחלקו בר' טרפון, שר' יוחנן סובר רבו של ר' עקיבא היה, ואין הלכה כר' עקיבא כשחולק עמו, וריש לקיש סובר חברו היה, והלכה כר' עקיבא616. הלכה שחברו היה617, ויש חולקים וסוברים שהיה רבו618. ר' יהושע יש סוברים שלא היה רבו של ר' עקיבא, וחזר הכלל הלכה כר"ע מחברו619, ויש סוברים רבו היה ואין הלכה כר' עקיבא620. אף בר' עקיבא נגד ר' ישמעאל נחלקו: יש סוברים שהלכה כר' עקיבא621, ויש [טור רפז] מסופקים לומר שר' ישמעאל היה רבו ואין הלכה כר' עקיבא נגדו622.
596. ערובין מו ב.
597. תוי"ט פאה פ"ג מ"ו, ועי' תוי"ט נגעים פ"א מ"ד; יד מלאכי סוף כלל תקפה. ועי' שיורי כנה"ג כללי התלמוד יא.
598. תוי"ט נגעים שם. ועי' כ"מ כלי המקדש פ"ז הי"ג שנסתפק אם בעניני מקדש י"ל שר"ח סגה"כ היה בקי יותר ועי' יד מלאכי שם שאין הבדל.
599. כ"מ תפלה פ"ב ה"ב.
600. תוי"ט פאה שם.
601. כ"מ רוצח פ"ט ה"ט.
602. רי"ף ורא"ש כתובות לח א.
603. סתו"א סי' טו.
604. ר"ן נדרים נד ב.
605. עי' ברכ"י או"ח תקמט נ.
606. רש"י כתובות פד ב ורשב"ם פסחים קטז ב ותוס' רי"ד ערובין מו ב, וכ"ה גי' כי"מ בגמ' שם, עי"ש בדק"ס; סדר תנו"א טז; רמב"ן ורשב"א ור"ן נדרים ז א; ס' כריתות ימות עולם שער ג סי' ד ועוד.
607. רדב"ז נדרים פ"א הכ"ד אפילו שהלכה מחברו ולא מחבריו.
608. שאילתות בשלח מח, ועי' העמק שאלה שם שדוקא להחמיר כ"כ; תוס' יומא ד ב ד"ה מסייעא; ט"ז או"ח סי' קסז ס"ק ד וסי' תצח ס"ק ה.
609. כ"מ תפלה פ"ב ה"ב; תוי"ט פאה פ"ג מ"ז.
610. לח"מ תמידין ומוספין פ"ח הט"ו.
611. ס' הכריתות לשון למודים שער ג סי' קט; יבין שמועה כלל קיג.
612. תוס' ביצה כא ב ד"ה לכם.
613. ר"ן נדרים נד ב ועי' יד מלאכי קעב.
614. ש"ך חו"מ סי' שסה ס"ק ב, ע"פ נמוק"י ב"מ פ"ג.
615. כתובות פד ב.
616. גמ' שם, ועי"ש בלשון ג שהכל סוברים חברו היה ונחלקו במחלוקת דלעיל מערובין שם אם הלכה נאמר או מטין.
617. רי"ף ורא"ש כתובות שם ויבמות פט"ו וגיטין פ"ד ורא"ש קדושין פ"א סי' ל ועוד; סדר תנו"א טו; תוס' פסחים קטז ב ד"ה וחותם וב"מ לז א ד"ה התם; רמב"ם בהקדמה לפהמ"ש ח"ה פ"ה ובהקדמה לס' היד; רמב"ן במלחמות ב"ק פ"ט.
618. תוס' ע"ז מה א ד"ה אמר; ס' כריתות ימות עולם שער א אות ב; כ"מ עדות פ"ה ה"ח. ועי' ש"ך חו"מ סי' כה ס"ק יד וסי' שסה ס"ק ב שנסתפק בדבר, ועי' כנה"ג כללי הגמרא אות יח.
619. כ"מ תפלה פ"ב ה"א בד' הרמב"ם, ועי' רמב"ם מתנות עניים פ"ב ה"ג ותוי"ט פאה פ"ג מ"ו, ורמב"ם שמיטה ויובל פ"ב הי"ד שפסק כר"ע נגד ר"י, ועי' כנה"ג כללי הגמרא יח.
620. כ"מ שגגות פ"ו ה"א וב ולח"מ שם; תוי"ט כריתות פ"ג מ"ט. ועי' שד"ח פאת השדה סי' ה אות ח.
621. רי"ף גיטין פ"ד ועי"ש ברא"ש סי' כג וקרבן נתנאל שם; רי"ף ב"ק פ"א ורא"ש שם סי' ב ורפ"ד ורא"ש שם ופ"ה ורא"ש שם סי' ז; סדר תנו"א סי' טו; כ"מ שקלים פ"ד ה"ב וסנהדרין פי"ח ה"א בד' הרמב"ם שם ולח"מ שביתת עשור פ"א ה"ו; או"ז ח"ב סי' מג. ועי' פהמ"ש להרמב"ם עדיות פ"ב מ"ו ותוי"ט שם.
622. עי' כסף משנה כלים פי"ח הי"ג וסנהדרין פי"ח ה"א, ועי' נו"ב מהדו"ת אהע"ז סי' קמח שתמה עליו. ועי' רא"ש יבמות פי"א סי' ב בשם ר"ח שפסק שם כר' ישמעאל ובמש"כ ע"ז נו"ב שם. ועי' או"ז ח"ב סי' יד שציין לב' מקומות שהלכה כרי"ש לגבי ר"ע.
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, הלכה [טור רמא]
